זכריה 2 - Masoretic Text 15241 (2:5) ואשׂא עיני וארא והנה אישׁ ובידו חבל מדה׃ 2 (2:6) ואמר אנה אתה הלך ויאמר אלי למד את ירושׁלם לראות כמה רחבה וכמה ארכה׃ 3 (2:7) והנה המלאך הדבר בי יצא ומלאך אחר יצא לקראתו׃ 4 (2:8) ויאמר אלו רץ דבר אל הנער הלז לאמר פרזות תשׁב ירושׁלם מרב אדם ובהמה בתוכה׃ 5 (2:9) ואני אהיה לה נאם יהוה חומת אשׁ סביב ולכבוד אהיה בתוכה׃ 6 (2:10) הוי הוי ונסו מארץ צפון נאם יהוה כי כארבע רוחות השׁמים פרשׂתי אתכם נאם יהוה׃ 7 (2:11) הוי ציון המלטי יושׁבת בת בבל׃ 8 (2:12) כי כה אמר יהוה צבאות אחר כבוד שׁלחני אל הגוים השׁללים אתכם כי הנגע בכם נגע בבבת עינו׃ 9 (2:13) כי הנני מניף את ידי עליהם והיו שׁלל לעבדיהם וידעתם כי יהוה צבאות שׁלחני׃ 10 (2:14) רני ושׂמחי בת ציון כי הנני בא ושׁכנתי בתוכך נאם יהוה׃ 11 (2:15) ונלוו גוים רבים אל יהוה ביום ההוא והיו לי לעם ושׁכנתי בתוכך וידעת כי יהוה צבאות שׁלחני אליך׃ 12 (2:16) ונחל יהוה את יהודה חלקו על אדמת הקדשׁ ובחר עוד בירושׁלם׃ 13 (2:17) הס כל בשׂר מפני יהוה כי נעור ממעון קדשׁו׃ |